חרדה חברתית הרבה יותר נפוצה ממה שחשבתם. חרדה חברתית היא ביישנות קיצונית, המאפיין המרכזי של הפרעת חרדה חברתית הוא פחד מוגבר או או חרדה ממצבים חברתיים שבהם האדם עשוי להיבחן על ידי הסביבה. כאשר האדם נחשף למצבים חברתיים מסוימים, הוא חושש שמא יעריכו אותו בצורה שלילית ומתעוררת בו דאגה שיבחינו בתסמיני החרדה החיצוניים כדוגמת הזעה, רעידות, גמגום והוא מודאג שמא ייתפס  כחלש, טיפש, משעמם ומשוגע. 

הפחד מהסביבה יכול להתבטא במגוון תחומים חברתיים, חלק מהמתמודדים עם החרדה החברתית יפחדו להעליב או לפגוע באחרים, הם ימנעו מבהייה ולעיתים קרובות ימנעו מקשר עין. 

אדם החושש מרעד בידיים עשוי להימנע משתייה, אכילה, כתיבה או הצבעה בציבור, אדם החושש מהזעה עשוי להימנע מלחיצת ידיים או אכילת מאכלים חריפים, ואדם החושש מהסמקה עשוי להימנע מהופעה בציבור, מקומות בילוי או דיון בנושאים אינטימיים. חלק מהאנשים מפחדים ונמנעים משימוש בשירותים ציבוריים כאשר אנשים אחרים נוכחים בהם, מצב המכונה "תסמונת השלפוחית הביישנית" {Paruresis).

אמת הפחד וסוג הפחד משתנים, חרדת ציפייה מאירועים מסוימים יכולה להתרחש זמן רב לפני האירוע, לדוגמא דאגה יום יומית על השתתפות באירוע חברתי, או פעילות חברתית מתוכננת. ימים אלו ילוו בחרדה עד אותו האירוע, לחילופין מצבים אלו מעוררים מתח רב עד אשר הימנעות (אי הליכה למסיבות, סירוב ללכת לבית ספר) או הימנעות חלקית (הגבלת קשר עין, הסטת תשומת לב לאחרים )

​

לאנשים הסובלים מתת-הסוג של חרדה חברתית מביצוע בלבד, קיים פחד מהופעה הפוגע בהם בעיקר בחייהם המקצועיים (למשל, מוזיקאים, רקדנים, ספורטאים) או בתפקידים הדורשים דיבור מול קהל באופן תדיר. "פחדי קהל" מהופעה עשויים להתגלות גם בעבודה, בבית הספר או בסביבה אקדמית, בהם נדרש דיבור מול קהל באופן סדיר. הסובלים מתת-סוג זה של חרדה חברתית, אינם מפחדים או נמנעים ממצבים חברתיים שאינם דורשים הופעה מול קהל.

​

אנשים הסובלים מחרדה חברתית עשויים להיות דעתניים באופן בלתי הולם או כנועים בצורה מוגזמת, או, באופן פחות שכיח, להשתלט על השיחה. הם עשויים להראות תנוחת גוף נוקשה, קשר עין בלתי הולם או לדבר בקול רך מדי. אנשים אלו עשויים להיות ביישנים או מופנמים, וצפוי שיהיו פחות פתוחים בשיחות ויחשפו מעט מאוד על עצמם.